כיצד נבנה שיתוף פעולה עם ילדים בכל הגילאים? וביניהם ילדים בעלי לקויות למידה והפרעת קשב?
נמצא קשר הדוק בין טיפול בהפרעת קשב ולקות למידה בהיבט הרגשי פרטני, לבין ההיבט המשפחתי (הדרכת הורים, טיפול משפחתי, אימון) לצד טיפול בתחום הלימודי.
לאורך שנות עבודתי כמטפלת משפחתית, אני פוגשת הורים רבים המתחבטים בשאלה כיצד לבנות קן משפחתי שבו שוררת הרמוניה, אוירה של שיתוף פעולה, של הידברות וכן ערכים המבטאים התחשבות ורגישות לאחר ולסביבה. קן משפחתי כזה שרוצים לחזור אליו ונעים לשהות בו.
יש המבקשים לעצמם משפחה שונה מזו שהייתה להם כילדים: פתוחה יותר שיתופית יותר, משפחה "שמצמיחה" ילדים בעלי ביטחון עצמי, דימוי עצמי גבוה ורגישות לסובב אותם.
אולם בבואם ליישם משאלה זו נתקלים בקשיים ותגובות לא צפויות מצד בני המשפחה. מצבים המזמנים כעס ,תסכול ואף אכזבה
נשאלת השאלה איך נצליח לבנות שיתוף פעולה בנושאים יום-יומיים שונים?
סידור צעצועים, מקלחת, עזרה להורים ולאח הצעיר ועזרה במטלות משפחתיות שונות מבלי להגיע לרמת קונפליקטים גבוהה ולפגיעה באיכות הקשר עם ילדינו.
כמה עצות קלות ליישום:
1. חזקו התנהגויות חיוביות:
חיזוקים ומשוב חיובי יעילים יותר להגברת שיתוף פעולה, יותר מנזיפות ,ביקורת והטפת מוסר, ומשמרים התנהגות רצויה לאורך זמן.
"אתמול נכנסת למקלחת ממש יפה, והספקנו לקרוא שני סיפורים לפני השינה. מה דעתך שגם היום נעשה ככה?"
חשוב שילדכם יבין את התועלת שלו מהתנהגות רצויה.
2. בססו תקשורת מקרבת "בגובה העיניים":
בטאו את הקשבתכם באופן פעיל. שקפו לילד את הרגשות שעולים מדבריו.
"אתה צודק, זה יכול להעליב כשלא רוצים לשחק איתנו"
הבנה שלכם את רגשותיו עוזרת לילדכם להבין את עצמו ואת מה שעובר עליו טוב יותר, להתגבר על תסכול ולבנות דימוי עצמי חיובי.
3. עמדו בהבטחותיכם!
הגיעו עם הילדים להסכמים קטנים, פשוטים וקלים להשגה. הקפידו על הוראות מנוסחות בדרך חיובית ועמדו בהן, כך תיצרו חוויה של אמינות ושל הנעה אצל ילדכם. "קודם נתקלח ואח"כ נספר סיפור"
קיום ההבטחה מייצרת אצל הילד מציאות צפויה ומבססת תחושת ביטחון.
4. הורים הנם מודל לחיקוי עבור ילדיהם:
בדקו את עצמכם- האם אתם עומדים באותם סטנדרטים אותם אתם מבקשים מילדיכם.
למשל, כשאתם אומרים "לא לדבר בצעקות" – האם אתם צועקים?
כשאתם דורשים לדבר בכבוד – האם אתם מתייחסים בכבוד לילדיכם?
כשאתם אומרים לא להתנהגות ואמירות אלימות! – האם התנהגותכם מבטאת אלימות מכל סוג שהוא כלפי הילד? מילים מקטינות הן נחוות גם כאלימות.
זכרו כי התנהגותכם נקלטת ויש לה השפעה רבה יותר ממילים.
5. בחרו את המאבקים שלכם:
בחרו את הנושא עליו חשוב לכם להתמודד ברגע נתון ואילו נושאים כדאי לזנוח באותו רגע.
לא כדאי להילחם על כל הנושאים בו זמנית, בחרו נושא אחד בו תרצו להתמקד, עשו עם עצמכם תיעדוף. ממליצה לכם מהנושא שהכי קל לכם להשיג בו הצלחה גם אם זה לא הנושא שהכי "בוער" לכם באותו רגע.
חווית הצלחה מייצרת הנעה להצלחות נוספות בהמשך הדרך.
6. מותר וחשוב להגיד "לא"! תסכול הוא דבר מצמיח!
ילד שלא מתמודד עם תסכולים מקטין את היכולת שלו להתמודד עם אתגרי החיים.
היו עקביים, ילדים רבים מנסים להזיז את הוריהם מעמדתם בשיטות שונות: (בכי, יבבות, "נדנוד" אין סופי) אם אתם נענים בסופו של דבר, ילדכם יאמצו שיטה זאת גם להבא ואף ישכללו את מאמציהם.
אמרו "לא" רק במקומות שאתם יכולים לעמוד בכך. היזהרו מאימפולסיביות . פעמים רבות כשאנחנו מאוד כעוסים אנחנו "זורקים" לאוויר אמירות שלא נוכל לעמוד או שנצטער עליהם.
7. הסכמים מנוסחים על דרך החיוב ו\מתן הנחיות קצרות ומדויקות:
"אחרי חצי שעת טלוויזיה בצהריים, מכבים מסכים ומכינים את השיעורים".
8.טיפוח לקיחת אחריות:
ככל שהילדים גדלים, נרצה לראותם לוקחים יותר אחריות וכך מסוגלותם לשאת בתוצאות מעשיהם תגדל.
ככל שנרצה "להקל" עליהם, לחסוך להם את עוגמת הנפש כתוצאה מאי לקיחת אחריות, נקטין את יכולתם לראות את הקשר בין התנהגות מסוימת לתוצאה עליה יש לקחת אחריות.
אין הכרח להזכיר לעיתים תכופות את מחויבותיהם. הם שומעים אתכם גם כשנדמה לכם שלא.
לבוגרים יותר: אם ילדכם ישכח את בגדי הספורט – לא יוכל להתאמן. אם ישכח את האוכל – יהיה רעב בבית הספר, אם לא יתכונן למבחן- ייכשל.
9. בססו "תחושה של ערך וחשיבות עצמית" אצל ילדכם:
חזקו את ילדכם בכל פעם שעזרתו הועילה. שימו לב שהמשוב שלכם ממוקד ולא מסתכם בכל הכבוד.
"סידרת את הצעצועים בסיום המשחק, אתה ילד אחראי! " כעת הילד יפנים שהוא אחראי והוספתם לבנה במגדל הביטחון העצמי שלו.
תנו לתכונות של ילדכם הכרה וחשיבות. ספקו להם את המצבים בהם יוכלו להרגיש בעלי ערך. תחושת ערך מגדילה את הסיכויים לשיתוף פעולה גם בעתיד.
אין צורך להעצים יתר על המידה את החיזוקים, אז יפתחו תלות בין עשייה לחיזוק חיובי מה שבעולם בחוץ לא מציאותי.
10. הטרמה ותכנון מראש חשובה לעידוד שיתוף הפעולה.
ידעו את הילד במה שעומד להתרחש, במצופה ממנו ואף שתפו אותו בהכנה לאירוע בו נדרש שיתוף הפעולה של הילד.
"אנחנו (המשפחה) ניסע בבוקר לבקר את סבתא, הנסיעה תיערך שעה. זה דורש סבלנות. אתם תשמעו בדרך מוסיקה וגם אם תרצו נשחק משחקים במהלך הנסיעה"
11. הומור ויצירתיות להגברת שיתוף הפעולה.
השתמשו במשחק, חידות, הומור וכל דרך יצירתית שעולה בכם כדי ליצור מוטיבציה לשיתוף פעולה ולהנעים את האווירה בבית.
"נלך יחד לאמבטיה כי מאוד בא לי שתכין לי עוגת קצף כמו אתמול "
יהושבע בר-יוסף
מטפלת משפחתית וזוגית במרכז להתפתחות וצמיחה – יעל פניני.
הכותבת הינה מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת ומוכרת ע"י האגודה הישראלית לטיפול במשפחה, בעלת תואר M.A בייעוץ. ניסיון עשיר בעבודה עם משפחות להן ילדים בגיל הרך ובגיל ההתבגרות וכן ניסיון בעבודה טיפולית עם זוגות בצמתי חיים משמעותיים.
"בעבודתי אני מיישמת גישה טיפולית הממוקדת בפתוח המשאבים האישיים של הזוג/ המשפחה לצורך התמודדות יעילה עם מצבי חיים וכן במציאת כלים לניהול קונפליקטים ופתרון בעיות בדרך יצירתית ומכילה."